<h1>הבתים — שערי חלב ודם וגיד שער שני</h1>
<h2>דף קט.</h2>
הלב בין לצלי בין לקדירה קורעו ומוציא את דמו ואחר כך מולחו ואם בשל הלב ולא קרעו קורעו לאחר בשולו, ואם לא קרעו אינו חייב עליו כרת בלב העוף שאין בו כזית אבל אם היה לב בהמה חייב כרת שהרי יש בו כזית מן הדם שבתוך הלב שחייבין עליו, לר"ם. [וכן כתב הר"ש בפ' כל הבשר ובמסכת כריתות [כ"ב ע"א] מוקמינן לה בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בלב בהמה קאי בכרת אם לא קרעו לאחר בשולו אבל בשרו אינו נאסר שהלב חלק הוא ואינו בולע, והכי אמרינן בפסחים [ע"ד ע"ב] שאני לב דשיע, עכ"ל]. מלשון הר"ם לא נתברר מה יהיה דין התבשיל שנתבשל בו. והראב"ד ורבינו יעקב כתבו שאם נתבשל בקדירה אם יש בה ששים לבטל הכל מותר ואם לאו הכל אסור שהלב אוסר ונאסר. והר"ז כתב קורעו לאחר בשולו ומותר ואם היה בקדירה ששים לבטל מה שיצא מן הלב כל מה שבקדירה מותר ואם אין בו ששים הוא מותר ומה שבקדרה אסור. וזה נראה לנו עיקר אבל ראוי להחמיר בדבר שרבים מן האחרונים פסקו כדעת הראב"ד ורבינו יעקב ואם נתבשל בקדירה ואין בו ששים הכל אסור. יש מי שאמר שצריך ששים כנגד כל הלב. ויש מי שאמר שאין צריך ששים אלא כפי הדם היוצא ממנו ואעפ"י שבכחל אמרו שמשערין בכולו מפני שהחלב נבלע בתוך הכחל אבל דם הלב כנוס לתוכו. וגם בזה נהגו העולם להחמיר לשער ככל הלב. ומסורת בידינו מרבותינו שאין לך עוף שאין בו ששים כנגד כל לבו ואם נתבשל עוף שלם עם לבו ולא קרעוהו מותר אפי' לא נתבשל בקדירה שיש בה תבשיל. ויש מי שמחמיר ואומר שצריך ששים כנגד כל העוף מפני שהעוף עצמו נעשה חתיכת נבילה. ולא מצאתי לדבר זה עיקר.
<h2>דף קי:</h2>
הכבד שבשלה ולא הבהבה על האור ולא חלטה בחומץ או ברותחין הרי הקדירה כלה אסורה והכבד וכל מה שנתבשל עמה, לר"ם. מלשונו שמענו שהכבד אוסרת ונאסרת. ויש מי שכתב אם בשלוהו בלא חליטה ובלא הבהוב ובלא מליחה אוסרת ואינה נאסרת. ויש מי שאמר אפילו במליחה אוסרת אבל אינה נאסרת. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר לפי ענין ההלכה ועוד שהוא המחמיר.
<h2>דף קיא.</h2>
הכבד אם חתכה והשליכה לתוך החומץ או לתוך מים רותחים עד שתתלבן הרי זה מותר לבשל אותה אחר כך וכבר נהגו כל ישראל להבהבה על האור ואחר כך מבשלין אותה בין שבשלה לבדה בין שבשלה עם דבר אחר, לר"ם. הכבד שחלטוהו בחומץ החומץ עצמו מותר שהחומץ צומת ואינו מפליט. יש מי שאמר שהצליה וההבהוב באש לא יועיל אם לא חתכוהו כדי שיצא הדם שבסמפונות ויש מי שאמר שאינו צריך חתוך שהאש שואב כל הדם שבו לפיכך לצלי מותר בלא חתיכה וכן לקדירה עם ההבהוב באש. ור"ש כתב אפי' לצלי צריך קריעת שתי וערב חתוכו למטה כדי שיצא הדם שבסמפונות שדם זה אינו יוצא בלא חתיכה. ויש מי שכתב כי המקומות שנוהגים כמו שכתב הר"ש אם צלאוהו בלא חתיכה חותכו אחר כך ואין חוששין לדם שבסמפונות שיצא ונבלע בכבד שהכבד טרוד הוא לפלוט ואינו בולע ועוד כבולעו כך פולטו. וכן כתב הרב בעל הלכות גדולות. הר"ז כתב לצלי אין צריך קריעה כלל ולא הזכירו קריעת שתי וערב וחתוכו למטה אלא לקדירה ולקדירה חותכו שתי וערב ומולחו ואין צריך הבהוב. וכן כתב רב' יעקב שבדרך זה מותר לבשלו אפילו עם בשר אחר. וקצת מגדולי הפוסקים האחרונים כתבו לקדירה צריך לחתכו וצלותו על האור. קרעוהו שתי וערב ומלחוהו וחתכוהו מותר וכן אם חלטוהו בחומץ אחר שחתכוהו והוציאו הדם מן הסמפונות אבל אין ראוי לעשות כן לכתחילה הואיל ושלחו מן הישיבה שאין אנו בקיאין בחליטה וכן אין אנו בקיאין בקריעה כדי להוציא הדם שבסמפונות. ולצלי די בנקיבת השפוד ואין צריך חתוך אחר. וכשצולין אותו על גבי גחלים נוקבין אותו בסכין ודיו. אעפ"י שכן פסקו גדולי האחרונים יראה לי שלא תועיל מליחה וכן נראה דעת הרי"ף והר"ם ואם נתבשל בקדירה בלא חליטה אוסר. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר בכל. אמנם קריעת שתי וערב אינו מבואר בפסק הרי"ף והר"ם. אמנם מה שכתב הר"ם הכבד אם חתכה ביארו קצת האחרונים אם חתכה שתי וערב וכן ראוי לעשות. מכל מקום נראה לי שאם אינו נעשה אינו אוסר הואיל והבהבו אותו באור שהאש שואבת כל הדם כדרך שאמרו במוזרקי כמו שנבאר.
הטחול אעפ"י שכלו מראה דם אם מלחוהו כשאר בשר מותר לבשלו בקדירה שמראה אדמימות שבו אינו אלא שומן.
אין צולין לכתחילה בשר וכבד בשפוד שיהיה הכבד למעלה שהדם היוצא מן הכבד נבלע בבשר אעפ"י שחוזר ופולט אותו אסור לעשות כן לכתחילה. כתב הר' שלמה מכאן יראה לי שהדין כן במליחה שאסור למלוח לכתחילה כבד על גבי בשר אבל תחת הבשר מותר. עבר ומלח על גבי בשר מותר, ע"כ. כתב ר"ש מה שהתירו לכתחילה בשר למעלה וכבד למטה זה היה לגבי בבל שהתנורים שלהם פיהם למעלה והיה השפוד זקוף אבל לנו שהשפודים מושכבים אסור אפי' בשר למעלה וכבד למטה לפעמים מגביה השפוד ויהיה הכבד למעלה, ע"כ. ויראה לי שזו חומרא יתירה אחר שאין בו אסור כשנעשה אפילו הכבד למעלה אין חוששין לכתחלה כשהבשר למעלה לחששא רחוקה שמא יגביה.
כתב הרב בעל העיטור כבד שנמצאת בתרנגולת אחר שצלו אותה בשפוד הכל מותר שאפילו תאמר שיצא דם מן הכבד ונבלע כבולעו כך פולטו כדרך שאמרו בכבד על הבשר. ויש מי שאוסר ואומר שאינו דומה לכבד על הבשר שכבד על גבי הבשר הדם נשרק למטה מה שאין כן כשהוא בתרנגולת. וזה אינו שאם טעם כבד על הבשר מפני שהוא נשרק היה מותר לכתחילה. ובפסח שהיה צלי היה נותן בני מעיו לתוכו וכבד בכלל בני מעיו הוא. ואם בשלו בקדרה עם בשר בין מחובר בין תלוש משערין ששים בדם היוצא ממנו, ע"כ. כבר כתבנו למעלה שיש מחמירין בכבד לשער בו ככולו וכבר כתבנו שקבלה בידינו מרבותינו שאין לך עוף שאין בו ששים כנגד לבו.
<h2>דף קיא:</h2>
אין מניחין כלי תחת צלי של כבד לקבל השמנינות ואעפ"י שדבר זה מותר לצלי כמו שיתבאר בכבד אסור מפני שדם הכבד צף ומתערב עם השומן. רבים מן הגדולים כתבו שאפילו נמלח הכבד במליח של קדירה אסור להניח תחתיו לקבל השמנינות שדם הכבד לא יצא במליחה לעולם. ורבינו יעקב כתב אם נמלח מותר. והראשון עיקר.
